<h1>כל בו הלכ' מילה סימן ע"ג</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ואם חל יום המילה להיות בתענית אחד מארבע תעניות כתבו קצת הגאוני' ז"ל נמנעים מלברך על הכוס אחר המילה ומניחין את היין עד הלילה ותשתה אותו אם התינוק. ואין נותנין ממנו ביו' התעני' לקטן שהגיע לחנוך כדי שלא יסתרך בזה לכשיגדל ויזכור ויאמר זכור אני ששתיתי כוס ברי' מילה ביו' התענית אמנ' בעל העטור חולק על זה מכמה טעמי' האח' שאין מניחי' הכוס עד הלילה שמא ישפך ונמצא שבירך לבטלה. ועוד שאין להפסיק כל כך בין הברכה והטעימה וכשיטעום צריך ברכה אחרת ונמצא שהברכה הראשונה היתה ברכה לבטלה ועבר על לא תשא. לפיכך ביום הכפורים ובתשעה באב שהם תעניות חמורים אין מברכין על הכוס כלל אלא מברכין אשר קדש וכו' בלתי כוס ובשאר תעניות שאינן חמורין כל כך מברכין על הכוס ומטעימין לתינוק שלא הגיע לחנוך ולא גזרינן דלמא אתי למסרך אלא ביום הכפורים ותשעה באב. ויש שסוברין לצאת ידי חובתן בטעימת הנמול כשמגיע לדמיך חיי כמו (שכתב) [שכתבנו]. והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו בעת שיברך על המילה. כך כתב בעל העטור שלא להזכיר השם כנגד הערוה.
